קשת בדרך מ-Santo Domingo de la Calzada ל-Redecilla del Camino.

מ-Santo Domingo de la Calzada ל-Redecilla del Camino – כ-10.5 ק”מ

23.09.2015. לאחר שהברך של אסף נחה במשך שלושה ימים החלטנו ללכת מרחק קצר (כ-10.5 קילומטרים עד ל-Redecilla del Camino) כדי שהיא לא תתאמץ יותר מדי. יצאנו בערך ב-07:30 לאחר ארוחת בוקר. הלכנו לאט כחלק מההחלטה להפסיק לרוץ קדימה ולהתחיל ליהנות מהדרך ומהאנשים. לא ארזנו ארוחת צהריים (פחות משקל בתיקים). החלטנו שנסתדר עם מה שיש בהמשך הדרך.

ההחלטה שלנו להתחיל לשים לב למה שקורה מסביב השתלמה כמעט מיד, כאשר פגשנו בסנדרה, בחורה גרמנייה שסיפרה לנו שהיא יצאה למסע של חיפוש עצמי. הלכנו איתה במשך כל היום, שוחחנו על חיינו האישיים ועל תפיסות עולם, צחקנו המון והלכנו קילומטרים בלי ששמנו לב.

אחרי כ-6.5 קילומטרים הגענו ל-Grañón. אכלנו שם ארוחת עשר במקום שניגן בין היתר ריי צ’ארלס. כשאנחנו שומעים ריי צ’ארלס, אנחנו אוטומטית רוקדים סווינג. אחרי הריקודים התפנינו ללטף את החתולים שטיילו מסביבנו, וגם ביקרנו בכנסייה המקומית.

Redecilla del Camino

כ-4 קילומטרים אחרי Grañón הגענו לנקודת העצירה שלנו – Redecilla del Camino. במהלך הצעידה בין שני היישובים הללו חצינו את הגבול בין הקהילה האוטונומית La Rioja לקהילה האוטונומית Castilla y León. בכפר שאליו הגענו גרים 70 תושבים, ויש בו אלברגה אחד, פאב אחד, חנות אחת וכנסייה אחת. מכיוון שהגענו לפני שעת הפתיחה של האלברגה, ישבנו ושתינו קפה בפאב.

אחרי ההתמקמות באלברגה ומנוחה יצאנו ב-18:00 לכיוון הקרקס הצועני שחנה בכפר. כשהסתבר לנו שהמופע כולל בעלי חיים החלטנו לוותר על הרעיון. מטיילים אחרים שהלכו לקרקס סיפרו סיפורים על גמל (!) ותנין (!!!).

ארוחת הערב היתה בפאב במתכונת של תפריט צליינים. הושיבו אותנו בשולחן עם זוג בריטיות (אם ובתה) שהיו נחמדות מאוד וכבונוס התגלו גם כחובבות חתולים גדולות.

לינה

Albergue Municipal San Lazaro in Redecilla del Camino: אלברגה עם 20 מיטות בשני חדרים. נמצא ברחוב Mayor 24 ממול לכנסייה.

עלות: 5 יורו למיטה.

שירותים: מטבח קטנטן, שירותי כביסה וייבוש ואינטרנט.

אוכל

Santo Domingo de la Calzada

ארוחת הבוקר כללה לחם ופירות שקנינו יום קודם וריבה שקנינו במכונה באלברגה.

Grañón

ארוחת עשר שכללה טוסטים עם שמן זית ועגבניות, מיץ תפוזים וקפה.

Redecilla del Camino

שתינו קפה עד שהאלברגה יפתח. ארוחת הצהריים כללה אורז ושעועית ברוטב עגבניות ואפונה משומרת. את השעועית ורוטב העגבניות קנינו בחנות שבכפר. ארוחת הערב הוגשה ב-19:00 בפאב המקומי (יש צורך להירשם מראש!). תפריט צליינים במחיר של עשרה יורו כלל מים, יין, לחם ואפשרות בחירה בין שני תפריטים – אחד של אורז עם עגבניות, חזיר, תפוחי אדמה ופלפלים, והשני של פסטה עם עגבניות, עוף, תפוחי אדמה ופלפלים. אנחנו בתור טבעונים ניהלנו את המשא ומתן הרגיל שלנו כשנרשמנו לארוחה וקיבלנו פירה, אורז/ פסטה, פלפלים, סלט ובננה לקינוח.

שורה תחתונה

הליכה: חזרה להליכה משותפת, הפעם בקצב רגוע לאורך כעשרה וחצי קילומטרים בלבד. בפעם הראשונה שמנו לב למתרחש סביבנו, וגמולנו היה מיידי. ההליכה היתה סבירה ביותר, וארכה כשלוש וחצי שעות.

עלויות ליחיד: כ-20 יורו על מזון (בהערכה גסה) ו-5 יורו על לינה.