השמש מואילה בטובה לזרוח.

מ-Hornillos del Camino ל-Itero de la Vega – כ-31.5 ק”מ

28.09.2015. יצאנו לדרך ב-07:15 כשבחוץ עדיין חשוך מאוד, חוץ מהירח המלא שהאיר את דרכנו. החלטנו מראש שביום הזה ננסה ללכת הרבה קילומטרים. לא תכננו היכן נעצור, כך שרק במקרה הגענו בסוף היום ל-Itero de la Vega. כקילומטר לאחר Hornillos del Camino עלינו בגובה, ולאחר מכן ועד Castrojeriz (הקילומטר ה-20) ההליכה היתה קלה.

ב-Castrojeriz עצרנו בפעם השנייה לאותו יום (העצירה הראשונה היתה ב-Hontanas). יצאנו משם בסביבות 13:00. כשני קילומטר אחרי Castrojeriz נתקלנו בעלייה משוגעת, העלייה המשמעותית האחרונה ב-Meseta כולה. מדובר בשיפוע של כ-12° – עלייה של כ-150 מטר בגובה תוך כשני קילומטרים. התחיל להיות חם מאוד (השעות החמות הן מ-14:00 עד 16:00), וגילינו שאין לנו מספיק מים.

הירידה היתה בשיפוע חד אף יותר (כ-18°), ולאחריה הדרך התמשכה והתמשכה בחום מכביד. עצרנו טיפה לאכול מארוחות הצהריים שלנו, אבל החום הכביד עלינו ולא כל כך יכולנו לאכול. לאחר כמה קילומטרים נוספים של הליכה הגענו צינור עם מי שתייה, ומילאנו ממנו מים.

כ-8 קילומטרים אחרי Castrojeriz הגענו למנזר קטן, אולם היה בו רק מקום פנוי אחד. המשכנו ללכת עוד שני קילומטרים, וכשהשעה היתה כבר 16:30 הגענו ל-Itero de la Vega.

Itero de la Vega

התמקמנו באלברגה הראשון שראינו, והתחלנו להתאושש מהיום המתיש. ערכנו קניות (שימורים לארוחת צהריים ונשנושים בדמות פירות ולחם), נחנו, כיבסנו – כל הפעילויות הרגילות שנעשות מדי יום בקמינו.

Itero de la Vega היה דוגמה קיצונית למצב של הרבה כפרים שעברנו בהם בדרך, שהיו כולם נטושים בדרגות שונות. ב-Itero de la Vega כמעט כל התריסים והדלתות היו אטומים בקרשים, ואת הכניסות ואדני החלונות עיטרו עציצים מתים. כמעט על כל בית היה תלוי השלט se vende – למכירה. ממש כפר רפאים, שמתאים לצילומים של סרט אימה. וכל זאת בשעה שלפי אחד העובדים באלברגה שבו ישנו (ולפי ויקיפדיה), אמורים להיות במקום כ-200 תושבים.

למחרת בארוחת העשר שלנו ב-Boadilla del Camino פגשנו (בפעם השנייה. הפעם הראשונה היתה בדרך ל-Itero de la Vega) ספרדי בשם חוזה. שוחחנו עימו ארוכות, על פוליטיקה, כלכלה, תרבות וגם הרבה על הקמינו. בין היתר, הוא הסביר לנו למה הכפרים נראים כמו שהם נראים. ההסבר הוא שתושבי הכפרים הללו עסקו בעבר בחקלאות, ומכיוון שהיום מכונות עושות את העבודה שלהן לא נותרה להם ברירה מלבד להגר לערים הגדולות כדי למצוא עבודה. הוא אמר שאם הקמינו לא היה עובר ביישוב (ובכך מאפשר פעילות תיירותית), לא היה נשאר שם אף אדם.

לינה

Hostal Puente Fitero: אלברגה סביר עם חצר גדולה. נמצא ברחוב Santa María.

עלות: 7 יורו למיטה.

שירותים: בר, מסעדה, אינטרנט, ארוחות, שירותי כביסה וחנות קטנה.

אוכל

Hornillos del Camino

ארוחת הבוקר שעליה שילמנו 3 יורו היתה סטנדרטית – קפה, מיץ, טוסטים וריבה.

Itero de la Vega

ארוחת הצהריים שלנו כללה את הפסטה והעדשים ברוטב עגבניות שבישלנו יום קודם. את ארוחת הערב שלנו בחרנו לאכול באלברגה שנקרא La Mochila, שכביכול מציע מגוון מנות צמחוניות וטבעוניות. הבחור באלברגה סיפר שיש להם פאייה, פלאפל, קוקוס, עדשים וכו’. אולם, הארוחה עצמה היתה נפילה. ב-8 יורו ניתן לקבל מנה ראשונה, מנה שנייה וקינוח (יין ולחם נכללים כמובן בסיפור, כמו תמיד). הסלט שקיבלנו היה סביר, והאורז עם הירקות היה לא טעים. גם הפירות נראו לא מזמינים במיוחד. בקיצור – לא ממליצים.

שורה תחתונה

הליכה: כ-31.5 קילומטרים מתישים לאורך כ-9 ורבע שעות של הליכה, חלקם בחום כבד ועם לא מספיק מים. בסוף הגענו לכפר רפאים, ואכלנו ארוחת ערב מאכזבת.

עלויות ליחיד: כ-21 יורו על מזון (בהערכה גסה) ו-7 יורו על לינה.