השמש מאחורינו, הירח מלפנינו והמדבר מסביבנו.

מ-Itero de la Vega ל-Frómista – כ-11 ק”מ

29.09.2015. התכנון ליום ההליכה התבסס על ידיעות מהולכים אחרים, שלפיהן הדרך מ-Frómista (מרחק של כ-11 קילומטרים מ-Itero de la Vega) והלאה היא דרך מסוכנת שצמודה לכביש, ושאנשים שהלכו אותה בעבר סיפרו שהם לא היו עושים זאת בשנית. לפיכך, צעדנו עד ל-Frómista, ומשם לקחנו מונית ל-Carrión de los Condes.

את ארוחת העשר שלנו ערכנו ב-Boadilla del Camino במקום נחמד שאיננו זוכרים את שמו. כשהגענו, הבעלים בדיוק דיבר עם מכרה ישראלית שלו בטלפון… במקום הזה גם פגשנו את חוזה, שהעשיר רבות את ידיעותינו על ספרד ועל הקמינו.

מ-Boadilla del Camino צעדנו לאורך נחל בשם “Canal de Castilla”. לדעתנו צריך לקרוא לנחל “Canal de Mosquitos”. היתושים פשוט אפפו אותנו ועקצו ללא רחם.

מ-Frómista ל-Carrión de los Condes – כ-20 ק”מ

כאמור, את הדרך מ-Frómista ל-Carrión de los Condes עשינו במונית בחברות שתי בחורות גרמניות. בדיעבד – כשצפינו בהולכים בדרך לצד הכביש ראינו שהיא איננה מסוכנת, משום שהשביל עובר במרחק מסוים מהכביש. יכולנו ללכת את החלק הזה בבטחה.

Carrión de los Condes

למרות החוכמה שבדיעבד שתוארה לעיל, כנראה שלכל דבר בקמינו יש סיבה. אם היינו הולכים בדרך באותו היום, כנראה שלא היינו עוצרים ב-Carrión de los Condes, ולפיכך גם לא היינו מתאכסנים במנזר סנטה מריה (Albergue Parroquial de Santa María).

האלברגה מנוהל על-ידי נזירות משני זרמים נוצרים שונים (למיטב הבנתנו). לאחר שהן הבינו שאנחנו מישראל הן סיפרו על השהות שלהן בירושלים, ואף שרו לנו “הנה מה טוב ומה נעים” בלחן שלא הכרנו.

בשעה 17:00 מתקיימת פגישה של הלנים במקום עם הנזירות. הנזירות מנגנות ושרות שירי אמונה, ובין שיר לשיר הפרגרינוס חולקים את סיפורם האישי. זה מעניין לשמוע מדוע אנשים הולכים בדרך. היה מישהו שאיבד את אשתו והלך למענה. אחרת (בשנות ה-30 לחייה לערך) איבדה את בנה והולכת לזכרו. זה מחפש תשובה, וזאת עושה הפסקה באמצע החיים. היו גם שני ישראלים שקראו על הקמינו בוויקיפדיה וחשבו שזה יהיה מגניב…

בשעה 20:00 נערכת מיסה בכנסייה הסמוכה, ובסופה נערכת ברכה מיוחדת לכל הפרגרינוס. תחילה הכומר בודק מהיכן הגיעו כל ההולכים, ואחר כך הוא מברך אותם כקבוצה. לבסוף, הכומר ועוד נזירה מברכים כל אחד באופן ואישי תוך שהם שמים את ידיהם על ראשו ומתווים צלב על מצחו. בתום השלב הזה קיבל כל הולך כוכב צבעוני מנייר שהנזירות הכינו עבורו מבעוד מועד. הנזירות הסבירו שמטרת הכוכבים שחולקו היא להזכיר להולכים שאורם של הכוכבים זוהר בצורה החזקה ביותר בזמן החשוך ביותר, ושבדיוק באותו האופן ישו מלווה את ההולכים בדרכם.

בשעה 21:00 יש ארוחה משותפת שהוכנה במהלך שעות הערב על-ידי הנזירות והצליינים במטבח האלברגה, וזאת באמצעות מצרכים שתרמו הצליינים. גם ארוחה זו כללה ברכות ושירים.

לינה

Albergue Parroquial de Santa María: המקום פשוט, כיאה למנזר. הנזירות מסבירות פנים, והחוויה בכללותה מרגשת ומשמעותית. נמצא ליד כנסיית Santa María.

עלות: 5 יורו למיטה.

שירותים: מטבח מצויד ודי חדש, שירותי כביסה וייבוש ואינטרנט.

אוכל

Itero de la Vega

לא למדנו מניסיוננו הרע עם ארוחת הערב יום קודם באלברגה La Mochila, והזמנו שם בערב ארוחת בוקר. הארוחה הזאת הוכנה מראש על-ידי בעלי המקום בלילה הקודם, כך כשהגענו בבוקר חיכו לנו צלחות עם שתי פרוסות לחם בכל אחת, ואריזות אישיות של ריבה וחמאה. בשלב הזה המיץ כבר נגמר והקפה כבר התקרר לחלוטין. שוב – לא ממליצים.

Boadilla del Camino

ארוחת עשר סטנדרטית של טוסטים, ריבה, קפה וכו’.

Carrión de los Condes

ארוחת הצהריים שלנו כללה שימורים למיניהם שנקנו ב-Itergo de la Vega. ארוחת הערב הוכנה על-ידינו במטבח האלברגה (כדי להבטיח שיהיה לטבעונים שכמונו מה לאכול בארוחה המשותפת) וכללה פסטה ברוטב עגבניות ועדשים.

חוכמה שבדיעבד

ככל הנראה שהדרך המסוכנת בצידי הכביש שההולכים דיברו עליה לא היתה הדרך מ-Frómista והלאה, או שהדרך הזאת השתפרה מאז שהסיפורים עליה הופצו. לדעתנו, ניתן ללכת בה ללא חשש, והמוני הצליינים אף עשו כן. בהמשך המסע הלכנו בקטע אחר שתאם מאוד לתיאור הדרך מ-Frómista, אבל עוד חזון למועד.

שורה תחתונה

הליכה: הלכנו רק 11 קילומטרים ונסענו עוד 20. ההליכה היתה בסדר, חוץ מנחל היתושים. בדיעבד התברר שהדרך שדילגנו עליה לא מסוכנת כפי שסיפרו לנו, אבל בעקבות הדילוג חווינו חוויה יוצאת דופן במנזר.

עלויות ליחיד: כ-12 יורו על מזון (בהערכה גסה), 5 יורו על לינה, 10 יורו על כפפות (בהערכה גסה), כי לאסף קר בידיים בבוקר.