מחוץ ל-Ponte de Lima.
מ-Ponte de Lima ל-Rubiães – כ-18 קילומטרים
03.10.2017. יציאה ב-07:10 אחרי תה, לחמניות ענבים ובננות שנקנו יום קודם. האוויר היה קריר יותר מאתמול, וההליכה היתה יפה יותר. כמעט כל ההליכה היתה בשבילי עפר (סוף סוף!) בין כרמים ומפלים קטנים. השמש עלתה והתחושה היתה טובה. בערך ב-09:00 עצרנו ב-Revolta, הקפה האחרון לפני העלייה שחיכתה לנו.
משם הדרך התחילה לעלות. כשני ק”מ אחרי הקפה ישנו מעיין שמימיו טובים לשתייה. משם הדרך הפכה להיות תלולה יותר ויותר. קטע ההליכה הזה הרגיש ישראלי מאוד. מכל עבר נישאו עצי אורן שהפיצו ריח מוכר על שביל האבנים שבו טיפסנו. אם התעלמתם מצלצולי הכנסיות, יכולתם לחשוב שאתם בהרי ירושלים. העלייה ארכה כ-5 קילומטרים, ובסיומה עלינו כ-400 מטרים. קרחת יער מישורית בסוף העלייה היוותה את מקום המנוחה של כל הצועדים.
משם המשכנו לצעוד בין עצי אורן, ואחרי כ-4 ק”מ עצרנו ללחם עם שמן זית ולימונדה. החתולים במקום התעלמו מאיתנו לחלוטין. אחרי עוד כ-3 קילומטרים הגענו לאלברגה המוניציפלי של Rubiães. הגענו לאלברגה ב-13:15. לאחר מקלחת ונמנום הלכנו לבית הקפה הצמוד. יש בו מדפים עם כל מה שצריך פרגרינו. קנינו מצרכים, ערבבנו ובישלנו הכול ביחד. שאר היום עבר בשיחות עם אנשים, קריאה, כתיבה ביומן ונמנומים.
את ארוחת הערב אכלנו יחד עם עוד כ-15 איש בחצר של האלברגה. אחד הלנים במקום הוא שף במקצועו, והוא בישל סיר ענק של פסטה. אנשים הביאו יין, והאווירה היתה טובה.
לינה
Albergue de Peregrinos de S. Pedro de Rubiães: נמצא ב-Estrada S. Pedro. כמיטב המסורת שלמדנו להכיר ולהעריך, האלברגה המוניציפליים בחלק זה של הקמינו מצויינים. תמורת 5 יורו למיטה מקבלים אלברגה מודרני, עם מטבח מצויד, חצרות רחבות להתרווח, לאכול ולדבר בהן בשעות הערב, וכמובן ווי פיי. כמו כן – כיבסנו את כל הבגדים שלנו ב-2 יורו, וייבשנו אותם תמורת 2 יורו נוספים. עסקה טובה בהרבה מהאלברגה של Xunta Galicia הזכורים לנו מהדרך הצרפתית.
אוכל
Ponte de Lima: תה, לחמניות, בננות וענבים שנקנו יום קודם.
Revolta: שני קפה ועוגיות ב-2.6 יורו.
בין Revolta ל-Rubiães: לחם עם שמן זית ולימונדה ביורו.
Rubiães: לחם, יין קטן, תפוחים, עגבניות, ריבה, בצל, תפוחי אדמה, אורז, שימורי פטריות, שימורי אפונה ושימורי חומוס ב-11.5 יורו.
חוכמה שבדיעבד – לקחים מהקמינו הקודם
- אנחנו סוחבים פחות בתיקים. בקמינו הקודם (בדרך הצרפתית) סחבנו איתנו חבילות אוכל שקנינו (כמו אורז למשל). הפעם אנחנו קונים חבילת אורז שלמה, מבשלים כמה שצריך ומשאירים את כל השאר באלברגה לבאים אחרינו. אומנם בעבר נכוונו כשלא היה לנו אוכל, אולם זה קרה מעט מדי מכדי שננקוט בכאלה אמצעי זהירות. חשוב בהרבה שנסחב כמה שפחות משקל.
- אנחנו הולכים פחות בכל יום. בדרך הצרפתית הלכנו בממוצע 25 ק”מ ביום. בדרך הפורטוגלית הלכנו בדרך כלל סביב ה-20 ק”מ ביום. כך מגיעים מוקדם ליעד, ואפשר ללכת בצורה רגועה ולא לרוץ.
- ההפסקות שלנו ארוכות יותר. אנחנו יושבים אפילו שעה בהפסקת הבוקר לפני שאנחנו ממשיכים. באופן כללי ניסינו לקחת את הכול בצורה רגועה יותר, מנטלית ופיזית כאחד.
- נראה שפורטוגל זולה מספרד, לפחות בכל מה שקשור להליכה בקמינו, הן מבחינת לינה והן מבחינת מזון.
שורה תחתונה
הליכה: כ-18 קילומטרים נאים ונעימים. ההליכה ארכה כשש שעות.
עלויות ליחיד: כ-8.05 יורו על מזון, 5 יורו על לינה, 2 יורו על כביסה וייבוש.
השאר תגובה