מלחמת סימנים. מוחקים, מסמנים, מוחקים, מסמנים.
מ-Tui ל-Mos – כ-23 קילומטרים
05.10.2017. אכלנו ארוחת בוקר באלברגה/קפה Ideas Peregrinas. יצאנו לדרך ב-08:20, כשהאור התחיל לעלות. די מהר הלכנו לצד כביש מהיר כאשר בינינו לבינו מפרידה גדר. זה הזכיר לנו הליכות דומות בדרך הצרפתית. אחר כך ירדנו מהכביש והלכנו בטבע בנוף גליסיאני יפה שמזכיר ירוק של אירלנד.
באלברגה שבהם שהינו בימים האחרונים היו מודעות על דרך חלופית שסומנה לפני כניסה לאזור התעשייה של Porriño ומפנה את ההולכים דרך יערות במקום דרך אזור תעשייה. באלברגה יש עלונים שמסבירים כיצד לעלות על הדרך החלופית, וזאת משום שהסימונים שמפנים לדרך החלופית נמחקו על ידי בעלי עסקים שהדרך עברה דרכם לפני סימון הדרך החלופית. שימו לב – כשתגיעו לציור קיר מרשים של פרגרינו זקן פנו שמאלה. מעט אחר כך תגיעו לסימונים מחוקים ולאבן קילומטרים שצבועה כולה בצהוב. כאן, למרות הסימונים שמראים להמשיך ישר – פנו שמאלה אל שביל עפר. זאת הדרך החלופית. עד מהרה תמצאו את החצים בהמשך הדרך, ותלכו דרך יערות וכבישים צדדיים.
מתי שהוא בדרך עצרנו לאכול מרק. בסוף הדרך החלופית, ממש לפני הכניסה ל-Porriño, יש עוד דרך חלופית לפני פסי הרכבת שתוביל אתכם דרך יערות נוספים. כשנכנסנו לבסוף ל-Porriño, עצרנו במקום הראשון שראינו כדי לאכול ארוחת צהריים.
היינו עייפים, כנראה בגלל שלא ישנו טוב בלילות האחרונים, ולולא הזמנו מקום ב-Mos היינו נשארים ב-Porriño. במקום זאת, חרקנו שיניים והמשכנו ללכת. ההליכה היתה עירונית יותר, ואחר כך עברה לכביש בין כפרים. היה לנו קשה, בעיקר מהפן המנטלי. חשבנו בטעות שהדרך תהיה קצרה יותר, ואז כשהדרך מתמשכת עוד ועוד ונראית כלא נגמרת זה מייאש. במקרה שכזה צריך פשוט להמשיך ללכת, ולזכור שבסוף מגיעים…
בסופו של דבר הגענו ל-Mos ב-16:40, ולרחוב קטנטן שבו שלוש מסעדות שאחת מהן, Taperia Flora, היתה גם האלברגה שלנו. הסיבה שהזמנו מקום היא שבאלברגה המוניציפלי של Mos יש רק 16 מיטות, ורצינו להיות בטוחים שיהיה לנו איפה לישון.
לינה
Taperia Flora: זה לא בדיוק אלברגה, אלא מבנה שבקומה הראשונה שלו יש מסעדה ושהקומה השנייה שלו הוסבה באמצעים דלים לשני חדרים צפופים. אין מטבח ואין חנות במקום. מיטה עולה 10 יורו. לדעתנו המקום לא מצדיק את המחיר.
אוכל
Tui: ארוחת בוקר ב-Ideas Peregrinas. כריך צמחוני (שהגיעה עם גבינה לבנה שלא היתה רשומה בתפריט), טוסט קטן עם שמן זית ורסק עגבניות, מוזלי, מיץ תפוזים ושני קפה עם חלב צמחי. האוכל לא מצדיק את המחיר – 12.2 יורו.
איפה שהוא לפני Porriño: שני מרקי ירקות ב-3 יורו. הם הרגישו מאוד בשריים. כנראה בושלו בציר בשר – משהו שאלה הנמנעים ממזון מן החי צריכים להיות מודעים אליו.
Porriño: צ’יפס, פסטה ומיץ תפוזים ב-7.8 יורו.
Mos:
Bar do Pazo de Mos: מסעדה/בר מול האלברגה. ארוחת ערביים של פסטה ויין ב-12 יורו. ארוחת ערב של אורז, סלט, צ’יפס ויין ב-8.7 יורו.
שורה תחתונה
הליכה: כ-23 קילומטרים מעייפים בסימן דרכים חלופיות. ההליכה ארכה כשמונה וחצי שעות.
עלויות ליחיד: כ-21.5 יורו על מזון, 10 יורו על לינה.
השאר תגובה